בינואר 1949 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את מסירתה של ילדה שהוגדרה "אסופית" לידי בני הזוג אברהם ואנדה רוזנשטוק מקיבוץ עין-המפרץ כהוריה המאמצים. בני הזוג רוזנשטוק פגשו את הילדה קודם לכן בבית יתומים אליו נמסרה לאחר שנאספה באמצע בספטמבר 1948 מהרחוב על-ידי תושבת העיר שמסרה אותה לרשויות. הם נתנו לה את השם צילה, תאריך לידתה נקבע ל-10 בספטמבר 1948 והיא גדלה בקיבוץ עד שבבגרותה עזבה אותו ועברה להתגורר עם בעלה, קרל לוין, בארצות הברית.
על-פי העדות שמסרה צילה לוין לועדת כהן-קדמי, בשנת 1997 צפתה בביתה בארצות הברית בכתבת טלוויזיה על פרשת ילדי תימן, ואז החלה לחשוד שלמעשה לא הייתה אסופית, אלא נחטפה טרם נמסרה להוריה המאמצים. היא הגיעה לישראל כדי למסור עדות בפני ועדת החקירה. פעילים בנושא מצאו דמיון בינה לבין מרגלית עומייסי, יוצאת תימן שהתלוננה כבר בשנת 1950 על העלמות בתה, סעדה. הם הפגישו בין עומייסי ללוין והשתיים הוצגו בתקשורת כאם ובתה החטופה. המשפחה והפעילים אף יזמו בדיקה גנטית אצל ד"ר חסן חטיב מהאוניברסיטה העברית ממנה עלה כי אכן מדובר באם ובתה. אף-על-פי-כן התברר בהמשך שלא כך.
מרגלית עומייסי ובתה סעדה עלו לישראל בשנת 1949, כך על-פי עדותן ועל-פי תעודות העולה ורישומי כניסה ויציאה ממחנה עולים ראש העין. חקירה בדבר היעלמות הילדה סעדה נערכה גם על-ידי ועדת בהלול מינקובסקי ושוב על-ידי ועדת שלגי. הוועדות מצאו רישומי אשפוז של הילדה עד לינואר 1950, אז לכאורה שוחררה מבית החולים לבית הילדים במחנה ראש העין, אולם לא הצליחו למרבה האסון להתחקות אחר גורלה לאחר מכן, וכך גם חוקר פרטי ששכרה ועדת שלגי לצורך העניין. גם ועדת כהן קדמי ניסתה להתחקות אחר גורלה של סעדה, ללא הצלחה, עוד טרם הופיעה בפניה צילה לוין.
לאחר המפגש המתוקשר בין לוין לעומייסי, עומת עו"ד רמי צוברי שהופיע מטעם המשפחה עם העובדה שצילה לוין נמסרה לאימוץ כבר בינואר 1949, בעוד שמרגלית עומייסי מעידה כי עלתה ארצה בספטמבר אותה שנה. צוברי העריך שייתכן והאם שגתה בשנת העלייה שציינה, אולם סברה זו נסתרת הן על-ידי תעודת העולה, הן על-ידי הרישומים במחנה העולים והן על-ידי הרישומים על אשפוז הילדה מבתי החולים. בנוסף, מסרה עומייסי כי עלתה לישראל בראש השנה, ואכן ראש השנה בשנת 1949 חופף את תאריך העלייה הרשום בתעודת העולה, אולם ראש השנה ב-1948 חל בתאריך מאוחר יותר.
עקב הספקות יזמה ועדת כהן-קדמי בדיקה גנטית נוספת באונברסיטה העברית. על הבדיקה חתמו ראש המכון פרופ' סולר וד"ר חטיב שביצע את הבדיקה הראשונה. ממצאי הבדיקה הראו שאין קשר גנטי בין צילה לוין לבין מרגלית עומייסי. ממצא זה תמך בשאר ממצאי ועדת כהן-קדמי.
בכתבה מקיפה שפורסמה באתר "הארץ" עם פטירתה של לוין בשנת 2017 דווח כי היא המשיכה לראות בעומייסי את אימהּ. עוד נמסר כי מנהל המכון באוניברסיטה העברית בו בוצעו הבדיקות אמר כי הבדיקה הראשונה שהעלתה כאילו קיים קשר גנטי בין השתיים בוצעה באופן רשלני על-ידי חוקר שלא היה מוסמך לבצע בדיקות בבני אדם.